1הדבר אשר־היה אל־ירמיהו מאת יהוה [בשנת כ] (בשנה ק) העשרית לצדקיהו מלך יהודה היא השנה שמנה־עשרה שנה לנבוכדראצר׃ 2ואז חיל מלך בבל צרים על־ירושלם וירמיהו הנביא היה כלוא בחצר המטרה אשר בית־מלך יהודה׃ 3אשר כלאו צדקיהו מלך־יהודה לאמר מדוע אתה נבא לאמר כה אמר יהוה הנני נתן את־העיר הזאת ביד מלך־בבל ולכדה׃ 4וצדקיהו מלך יהודה לא ימלט מיד הכשדים כי הנתן ינתן ביד מלך־בבל ודבר־פיו עם־פיו ועיניו את־ [עינו כ] (עיניו ק) תראינה׃ 5ובבל יולך את־צדקיהו ושם יהיה עד־פקדי אתו נאם־יהוה כי תלחמו את־הכשדים לא תצליחו׃ פ

6ויאמר ירמיהו היה דבר־יהוה אלי לאמר׃ 7הנה חנמאל בן־שלם דדך בא אליך לאמר קנה לך את־שדי אשר בענתות כי לך משפט הגאלה לקנות׃ 8ויבא אלי חנמאל בן־דדי כדבר יהוה אל־חצר המטרה ויאמר אלי קנה נא את־שדי אשר־בענתות אשר ׀ בארץ בנימין כי־לך משפט הירשה ולך הגאלה קנה־לך ואדע כי דבר־יהוה הוא׃

9ואקנה את־השדה מאת חנמאל בן־דדי אשר בענתות ואשקלה־לו את־הכסף שבעה שקלים ועשרה הכסף׃ 10ואכתב בספר ואחתם ואעד עדים ואשקל הכסף במאזנים׃ 11ואקח את־ספר המקנה את־החתום המצוה והחקים ואת־הגלוי׃ 12ואתן את־הספר המקנה אל־ברוך בן־נריה בן־מחסיה לעיני חנמאל דדי ולעיני העדים הכתבים בספר המקנה לעיני כל־היהודים הישבים בחצר המטרה׃ 13ואצוה את ברוך לעיניהם לאמר׃ 14כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל לקוח את־הספרים האלה את ספר המקנה הזה ואת החתום ואת ספר הגלוי הזה ונתתם בכלי־חרש למען יעמדו ימים רבים׃ ס 15כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל עוד יקנו בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת׃ פ

16ואתפלל אל־יהוה אחרי תתי את־ספר המקנה אל־ברוך בן־נריה לאמר׃ 17אהה אדני יהוה הנה ׀ אתה עשית את־השמים ואת־הארץ בכחך הגדול ובזרעך הנטויה לא־יפלא ממך כל־דבר׃ 18עשה חסד לאלפים ומשלם עון אבות אל־חיק בניהם אחריהם האל הגדול הגבור יהוה צבאות שמו׃ 19גדל העצה ורב העליליה אשר־עיניך פקחות על־כל־דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו׃ 20אשרש־מת אתות ומפתים בארץ־מצרים עד־היום הזה ובישראל ובאדם ותעשה־לך שם כיום הזה׃ 21ותצא את־עמך את־ישראל מארץ מצרים באתות ובמופתים וביד חזקה ובאזרוע נטויה ובמורא גדול׃ 22ותתן להם את־הארץ הזאת אשר־נשבעת לאבותם לתת להם ארץ זבת חלב ודבש׃ 23ויבאו וירשו אתה ולא־שמעו בקולך [ובתרותך כ] (ובתורתך ק) לא־הלכו את כל־אשר צויתה להם לעשות לא עשו ותקרא אתם את כל־הרעה הזאת׃ 24הנה הסללות באו העיר ללכדה והעיר נתנה ביד הכשדים הנלחמים עליה מפני החרב והרעב והדבר ואשר דברת היה והנך ראה׃ 25ואתה אמרת אלי אדני יהוה קנה־לך השדה בכסף והעד עדים והעיר נתנה ביד הכשדים׃

26ויהי דבר־יהוה אל־ירמיהו לאמר׃ 27הנה אני יהוה אלהי כל־בשר ה‍ממני יפלא כל־דבר׃ 28לכן כה אמר יהוה הנני נתן את־העיר הזאת ביד הכשדים וביד נבוכדראצר מלך־בבל ולכדה׃ 29ובאו הכשדים הנלחמים על־העיר הזאת והציתו את־העיר הזאת באש ושרפוה ואת הבתים אשר קטרו על־גגותיהם לבעל והסכו נסכים לאלהים אחרים למען הכעסני׃ 30כי־היו בני־ישראל ובני יהודה אך עשים הרע בעיני מנערתיהם כי בני־ישראל אך מכעסים אתי במעשה ידיהם נאם־יהוה׃ 31כי על־אפי ועל־חמתי היתה לי העיר הזאת למן־היום אשר בנו אותה ועד היום הזה להסירה מעל פני׃ 32על כל־רעת בני־ישראל ובני יהודה אשר עשו להכעסני המה מלכיהם שריהם כהניהם ונביאיהם ואיש יהודה וישבי ירושלם׃ 33ויפנו אלי ערף ולא פנים ולמד אתם השכם ולמד ואינם שמעים לקחת מוסר׃ 34וישימו שקוציהם בבית אשר־נקרא־שמי עליו לטמאו׃ 35ויבנו את־במות הבעל אשר ׀ בגיא בן־הנם להעביר את־בניהם ואת־בנותיהם למלך אשר לא־צויתים ולא עלתה על־לבי לעשות התועבה הזאת למען [החטי כ] (החטיא ק) את־יהודה׃ ס

36ועתה לכן כה־אמר יהוה אלהי ישראל אל־העיר הזאת אשר ׀ אתם אמרים נתנה ביד מלך־בבל בחרב וברעב ובדבר׃ 37הנני מקבצם מכל־הארצות אשר הדחתים שם באפי ובחמתי ובקצף גדול והשבתים אל־המקום הזה והשבתים לבטח׃ 38והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים׃ 39ונתתי להם לב אחד ודרך אחד ליראה אותי כל־הימים לטוב להם ולבניהם אחריהם׃ 40וכרתי להם ברית עולם אשר לא־אשוב מאחריהם להיטיבי אותם ואת־יראתי אתן בלבבם לבלתי סור מעלי׃ 41וששתי עליהם להטיב אותם ונטעתים בארץ הזאת באמת בכל־לבי ובכל־נפשי׃ ס 42כי־כה אמר יהוה כאשר הבאתי אל־העם הזה את כל־הרעה הגדולה הזאת כן אנכי מביא עליהם את־כל־הטובה אשר אנכי דבר עליהם׃ 43ונקנה השדה בארץ הזאת אשר ׀ אתם אמרים שממה היא מאין אדם ובהמה נתנה ביד הכשדים׃ 44שדות בכסף יקנו וכתוב בספר ׀ וחתום והעד עדים בארץ בנימן ובסביבי ירושלם ובערי יהודה ובערי ההר ובערי השפלה ובערי הנגב כי־אשיב את־שבותם נאם־יהוה׃ פ