1ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 2ואתה בן־אדם כה־אמר אדני יהוה לאדמת ישראל קץ בא הקץ על־ [ארבעת כ] (ארבע ק) כנפות הארץ׃ 3עתה הקץ עליך ושלחתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל־תועבתיך׃ 4ולא־תחוס עיני עליך ולא אחמול כי דרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוכך תהיין וידעתם כי־אני יהוה׃ פ 5כה אמר אדני יהוה רעה אחת רעה הנה באה׃ 6קץ בא בא הקץ הקיץ אליך הנה באה׃ 7באה הצפירה אליך יושב הארץ בא העת קרוב היום מהומה ולא־הד הרים׃ 8עתה מקרוב אשפוך חמתי עליך וכליתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל־תועבותיך׃ 9ולא־תחוס עיני ולא אחמול כדרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוכך תהיין וידעתם כי אני יהוה מכה׃ 10הנה היום הנה באה יצאה הצפרה צץ המטה פרח הזדון׃ 11החמס ׀ קם למטה־רשע לא־מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא־נה בהם׃ 12בא העת הגיע היום הקונה אל־ישמח והמוכר אל־יתאבל כי חרון אל־כל־המונה׃ 13כי המוכר אל־הממכר לא ישוב ועוד בחיים חיתם כי־חזון אל־כל־המונה לא ישוב ואיש בעונו חיתו לא יתחזקו׃ 14תקעו בתקוע והכין הכל ואין הלך למלחמה כי חרוני אל־כל־המונה׃ 15החרב בחוץ והדבר והרעב מבית אשר בשדה בחרב ימות ואשר בעיר רעב ודבר יאכלנו׃ 16ופלטו פליטיהם והיו אל־ההרים כיוני הגאיות כלם המות איש בעונו׃ 17כל־הידים תרפינה וכל־ברכים תלכנה מים׃ 18וחגרו שקים וכסתה אותם פלצות ואל כל־פנים בושה ובכל־ראשיהם קרחה׃ 19כספם בחוצות ישליכו וזהבם לנדה יהיה כספם וזהבם לא־יוכל להצילם ביום עברת יהוה נפשם לא ישבעו ומעיהם לא ימלאו כי־מכשול עונם היה׃ 20וצבי עדיו לגאון שמהו וצלמי תועבתם שקוציהם עשו בו על־כן נתתיו להם לנדה׃ 21ונתתיו ביד־הזרים לבז ולרשעי הארץ לשלל [וחללה כ] (וחללוהו׃ ק) 22והסבותי פני מהם וחללו את־צפוני ובאו־בה פריצים וחללוה׃ פ 23עשה הרתוק כי הארץ מלאה משפט דמים והעיר מלאה חמס׃ 24והבאתי רעי גוים וירשו את־בתיהם והשבתי גאון עזים ונחלו מקדשיהם׃ 25קפדה־בא ובקשו שלום ואין׃ 26הוה על־הוה תבוא ושמעה אל־שמועה תהיה ובקשו חזון מנביא ותורה תאבד מכהן ועצה מזקנים׃ 27המלך יתאבל ונשיא ילבש שממה וידי עם־הארץ תבהלנה מדרכם אעשה אותם ובמשפטיהם אשפטם וידעו כי־אני יהוה׃ פ |