1מזמור לאסף א‍להים באו גוים ׀ בנחלתך טמאו את־היכל קדשך שמו את־ירושלם לעיים׃

2נתנו את־נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו־ארץ׃

3שפכו דמם ׀ כמים סביבות ירושלם ואין קובר׃

4היינו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו׃

5עד־מה יהוה תאנף לנצח תבער כמו־אש קנאתך׃

6שפך חמתך אל־הגוים אשר לא־ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו׃

7כי אכל את־יעקב ואת־נוהו השמו׃

8אל־תזכר־לנו עונת ראשנים מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד׃

9עזרנו ׀ אלהי ישענו על־דבר כבוד־שמך והצילנו וכפר על־חטאתינו למען שמך׃

10למה ׀ יאמרו הגוים איה א‍להיהם יודע [בגיים כ] (בגוים ק) לעינינו נקמת דם־עבדיך השפוך׃

11תבוא לפניך אנקת אסיר כגדל זרועך הותר בני תמותה׃

12והשב לשכנינו בעתים אל־חיקם חרפתם אשר חרפוך אדני׃

13ואנחנו עמך ׀ וצאן מרעיתך נודה לך לעולם לדר ודר נספר תהלתך׃