1למען ציון לא אחשה ולמען ירושלם לא אשקוט עד־יצא כנגה צדקה וישועתה כלפיד יבער׃ 2וראו גוים צדקך וכל־מלכים כבודך וקרא לך שם חדש אשר פי יהוה יקבנו׃ 3והיית עטרת תפארת ביד־יהוה [וצנוף כ] (וצניף ק) מלוכה בכף־אלהיך׃ 4לא־יאמר לך עוד עזובה ולארצך לא־יאמר עוד שממה כי לך יקרא חפצי־בה ולארצך בעולה כי־חפץ יהוה בך וארצך תבעל׃ 5כי־יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך ומשוש חתן על־כלה ישיש עליך אלהיך׃ 6על־חומתיך ירושלם הפקדתי שמרים כל־היום וכל־הלילה תמיד לא יחשו המזכרים את־יהוה אל־דמי לכם׃ 7ואל־תתנו דמי לו עד־יכונן ועד־ישים את־ירושלם תהלה בארץ׃ 8נשבע יהוה בימינו ובזרוע עזו אם־אתן את־דגנך עוד מאכל לאיביך ואם־ישתו בני־נכר תירושך אשר יגעת בו׃ 9כי מאספיו יאכלהו והללו את־יהוה ומקבציו ישתהו בחצרות קדשי׃ ס 10עברו עברו בשערים פנו דרך העם סלו סלו המסלה סקלו מאבן הרימו נס על־העמים׃ 11הנה יהוה השמיע אל־קצה הארץ אמרו לבת־ציון הנה ישעך בא הנה שכרו אתו ופעלתו לפניו׃ 12וקראו להם עם־הקדש גאולי יהוה ולך יקרא דרושה עיר לא נעזבה׃ ס |
    |