1וידבר יהוה אל־משה לך עלה מזה אתה והעם אשר העלית מארץ מצרים אל־הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה׃ 2ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי את־הכנעני האמרי והחתי והפרזי החוי והיבוסי׃ 3אל־ארץ זבת חלב ודבש כי לא אעלה בקרבך כי עם־קשה־ערף אתה פן־אכלך בדרך׃ 4וישמע העם את־הדבר הרע הזה ויתאבלו ולא־שתו איש עדיו עליו׃ 5ויאמר יהוה אל־משה אמר אל־בני־ישראל אתם עם־קשה־ערף רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך ועתה הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה־לך׃ 6ויתנצלו בני־ישראל את־עדים מהר חורב׃ 7ומשה יקח את־האהל ונטה־לו ׀ מחוץ למחנה הרחק מן־המחנה וקרא לו אהל מועד והיה כל־מבקש יהוה יצא אל־אהל מועד אשר מחוץ למחנה׃ 8והיה כצאת משה אל־האהל יקומו כל־העם ונצבו איש פתח אהלו והביטו אחרי משה עד־באו האהלה׃ 9והיה כבא משה האהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח האהל ודבר עם־משה׃ 10וראה כל־העם את־עמוד הענן עמד פתח האהל וקם כל־העם והשתחוו איש פתח אהלו׃ 11ודבר יהוה אל־משה פנים אל־פנים כאשר ידבר איש אל־רעהו ושב אל־המחנה ומשרתו יהושע בן־נון נער לא ימיש מתוך האהל׃ ס 12ויאמר משה אל־יהוה ראה אתה אמר אלי העל את־העם הזה ואתה לא הודעתני את אשר־תשלח עמי ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם־מצאת חן בעיני׃ 13ועתה אם־נא מצאתי חן בעיניך הודעני נא את־דרכך ואדעך למען אמצא־חן בעיניך וראה כי עמך הגוי הזה׃ 14ויאמר פני ילכו והנחתי לך׃ 15ויאמר אליו אם־אין פניך הלכים אל־תעלנו מזה׃ 16ובמה ׀ יודע אפוא כי־מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלוא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך מכל־העם אשר על־פני האדמה׃ פ 17ויאמר יהוה אל־משה גם את־הדבר הזה אשר דברת אעשה כי־מצאת חן בעיני ואדעך בשם׃ 18ויאמר הראני נא את־כבדך׃ 19ויאמר אני אעביר כל־טובי על־פניך וקראתי בשם יהוה לפניך וחנתי את־אשר אחן ורחמתי את־אשר ארחם׃ 20ויאמר לא תוכל לראת את־פני כי לא־יראני האדם וחי׃ 21ויאמר יהוה הנה מקום אתי ונצבת על־הצור׃ 22והיה בעבר כבדי ושמתיך בנקרת הצור ושכתי כפי עליך עד־עברי׃ 23והסרתי את־כפי וראית את־אחרי ופני לא יראו׃ ס |