1משכיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך׃

2זכר עדתך ׀ קנית קדם גאלת שבט נחלתך הר־ציון זה ׀ שכנת בו׃

3הרימה פעמיך למשאות נצח כל־הרע אויב בקדש׃

4שאגו צרריך בקרב מועדך שמו אותתם אתות׃

5יודע כמביא למעלה בסבך־עץ קרדמות׃

6[ועת כ] (ועתה ק) פתוחיה יחד בכשיל וכילפת יהלמון׃

7שלחו באש מקדשך לארץ חללו משכן־שמך׃

8אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל־מועדי־אל בארץ׃

9אותתינו לא ראינו אין־עוד נביא ולא־אתנו ידע עד־מה׃

10עד־מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח׃

11למה תשיב ידך וימינך מקרב [חוקך כ] (חיקך ק) כלה׃

12ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ׃

13אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על־המים׃

14אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים׃

15אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן׃

16לך יום אף־לך לילה אתה הכינות מאור ושמש׃

17אתה הצבת כל־גבולות ארץ קיץ וחרף אתה יצרתם ׃

18זכר־זאת אויב חרף ׀ יהוה ועם נבל נאצו שמך׃

19אל־תתן לחית נפש תורך חית ענייך אל־תשכח לנצח׃

20הבט לברית כי מלאו מחשכי־ארץ נאות חמס׃

21אל־ישב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך׃

22קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני־נבל כל־היום׃

23אל־תשכח קול צרריך שאון קמיך עלה תמיד׃