1אל־תקנא באנשי רעה ואל־ [תתאו כ] (תתאיו ק) להיות אתם׃

2כי־שד יהגה לבם ועמל שפתיהם תדברנה׃

3בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן׃

4ובדעת חדרים ימלאו כל־הון יקר ונעים׃

5גבר־חכם בעוז ואיש־דעת מאמץ־כח׃

6כי בתחבלות תעשה־לך מלחמה ותשועה ברב יועץ׃

7ראמות לאויל חכמות בשער לא יפתח־פיהו׃

8מחשב להרע לו בעל־מזמות יקראו׃

9זמת אולת חטאת ותועבת לאדם לץ׃

10התרפית ביום צרה צר כחכה׃

11הצל לקחים למות ומטים להרג אם־תחשוך׃

12כי־תאמר הן לא־ידענו זה ה‍לא־תכן לבות ׀ הוא־יבין ונצר נפשך הוא ידע והשיב לאדם כפעלו׃

13אכל־בני דבש כי־טוב ונפת מתוק על־חכך׃

14כן ׀ דעה חכמה לנפשך אם־מצאת ויש אחרית ותקותך לא תכרת׃ פ

15אל־תארב רשע לנוה צדיק אל־תשדד רבצו׃

16כי שבע ׀ יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה׃

17בנפל [אויביך כ] (אויבך ק) אל־תשמח ובכשלו אל־יגל לבך׃

18פן־יראה יהוה ורע בעיניו והשיב מעליו אפו׃

19אל־תתחר במרעים אל־תקנא ברשעים׃

20כי ׀ לא־תהיה אחרית לרע נר רשעים ידעך׃

21ירא־את־יהוה בני ומלך עםש־ונים אל־תתערב׃

22כי־פתאם יקום אידם ופיד ניהם מי יודע׃ ס

23גם־אלה לחכמים הכר־פנים במשפט בל־טוב׃

24אמר ׀ לרשע צדיק אתה יקבהו עמים יזעמוהו לאמים׃

25ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת־טוב׃

26שפתים ישק משיב דברים נכחים׃

27הכן בחוץ ׀ מלאכתך ועתדה בשדה לך אחר ובנית ביתך׃ פ

28אל־תהי עד־חנם ברעך והפתית בשפתיך׃

29אל־תאמר כאשר עשה־לי כן אעשה־לו אשיב לאיש כפעלו׃

30על־שדה איש־עצל עברתי ועל־כרם אדם חסר־לב׃

31והנה עלה כלו ׀ קמשנים כסו פניו חרלים וגדר אבניו נהרסה׃

32ואחזה אנכי אשית לבי ראיתי לקחתי מוסר׃

33מעט נות מעט תנומות מעט ׀ חבק ידים לשכב׃

34ובא־מתהלך רישך ומחסריך כאיש מגן׃ פ