1ויהי כשמע כל־מלכי האמרי אשר בעבר הירדן ימה וכל־מלכי הכנעני אשר על־הים את אשר־הוביש יהוה את־מי הירדן מפני בני־ישראל עד־ [עברנו כ] (עברם ק) וימס לבבם ולא־היה בם עוד רוח מפני בני־ישראל׃ ס 2בעת ההיא אמר יהוה אל־יהושע עשה לך חרבות צרים ושוב מל את־בני־ישראל שנית׃ 3ויעש־לו יהושע חרבות צרים וימל את־בני ישראל אל־גבעת הערלות׃ 4וזה הדבר אשר־מל יהושע כל־העם היצא ממצרים הזכרים כל ׀ אנשי המלחמה מתו במדבר בדרך בצאתם ממצרים׃ 5כי־מלים היו כל־העם היצאים וכל־העם הילדים במדבר בדרך בצאתם ממצרים לא־מלו׃ 6כי ׀ ארבעים שנה הלכו בני־ישראל במדבר עד־תם כל־הגוי אנשי המלחמה היצאים ממצרים אשר לא־שמעו בקול יהוה אשר נשבע יהוה להם לבלתי הראותם את־הארץ אשר נשבע יהוה לאבותם לתת לנו ארץ זבת חלב ודבש׃ 7ואת־בניהם הקים תחתם אתם מל יהושע כי־ערלים היו כי לא־מלו אותם בדרך׃ 8ויהי כאשר־תמו כל־הגוי להמול וישבו תחתם במחנה עד חיותם׃ פ 9ויאמר יהוה אל־יהושע היום גלותי את־חרפת מצרים מעליכם ויקרא שם המקום ההוא גלגל עד היום הזה׃ 10ויחנו בני־ישראל בגלגל ויעשו את־הפסח בארבעה עשר יום לחדש בערב בערבות יריחו׃ 11ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלוי בעצם היום הזה׃ 12וישבת המן ממחרת באכלם מעבור הארץ ולא־היה עוד לבני ישראל מן ויאכלו מתבואת ארץ כנען בשנה ההיא׃ ס 13ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה־איש עמד לנגדו וחרבו שלופה בידו וילך יהושע אליו ויאמר לו הלנו אתה אם־לצרינו׃ 14ויאמר ׀ לא כי אני שר־צבא־יהוה עתה באתי ויפל יהושע אל־פניו ארצה וישתחו ויאמר לו מה אדני מדבר אל־עבדו׃ 15ויאמר שר־צבא יהוה אל־יהושע של־נעלך מעל רגלך כי המקום אשר אתה עמד עליו קדש הוא ויעש יהושע כן׃ |
    |