1קרא־נא היש עונך ואל־מי מקדשים תפנה׃

2כי־לאויל יהרג־כעש ופתה תמית קנאה׃

3א‍ני־ראיתי אויל משריש ואקוב נוהו פתאם׃

4ירחקו בניו מישע וידכאו בשער ואין מציל׃

5אשר קצירו ׀ רעב יאכל ואל־מצנים יקחהו ושאף צמים חילם׃

6כי ׀ לא־יצא מעפר און ומאדמה לא־יצמח עמל׃

7כי־אדם לעמל יולד ובני־רשף יגביהו עוף׃

8אולם אני אדרש אל־אל ואל־אלהים אשים דברתי׃

9עשה גדלות ואין חקר נפלאות עד־אין מספר׃

10הנתן מטר על־פני־ארץ ושלח מים על־פני חוצות׃

11לשום שפלים למרום וקדרים שגבו ישע׃

12מפר מחשבות ערומים ולא־תעשינה ידיהם תושיה׃

13לכד חכמים בערמם ועצת נפתלים נמהרה׃

14יומם יפגשו־חשך וכלילה ימששו בצהרים׃

15וישע מחרב מפיהם ומיד חזק אביון׃

16ותהי לדל תקוה ועלתה קפצה פיה׃

17הנה אשרי אנוש יוכחנו אלוה ומוסר די אל־תמאס׃

18כי הוא יכאיב ויחבש ימחץ [וידו כ] (וידיו ק) תרפינה׃

19בשש צרות יצילך ובשבע ׀ לא־יגע בך רע׃

20ברעב פדך ממות ובמלחמה מידי חרב׃

21בשוט לשון תחבא ולא־תירא משד כי יבוא׃

22לשד ולכפן תשחק ומחית הארץ אל־תירא׃

23כי עם־אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה־לך׃

24וידעת כי־שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא׃

25וידעת כי־רב זרעך וצאצאיך כעשב הארץ׃

26תבוא בכלח אלי־קבר כעלות גדיש בעתו׃

27הנה־זאת חקרנוה כן־היא מענה ואתה דע־לך׃ פ