1כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזקו׃

2ברזל מעפר יקח ואבן יצוק נחושה׃

3קץ ׀ שם לחשך ולכל־תכלית הוא חוקר אבן אפל וצלמות׃

4פרץ נחל ׀ מעם־גר הנשכחים מני־רגל דלו מאנוש נעו׃

5ארץ ממנה יצא־לחם ותחתיה נהפך כמו־אש׃

6מקום־ספיר אבניה ועפרת זהב לו׃

7נתיב לא־ידעו עיט ולא זפתו עין איה׃

8לא־הדריכהו בני־שחץ לא־עדה עליו שחל׃

9בחלמיש שלח ידו הפך משרש הרים׃

10בצורות יארים בקע וכל־יקר ראתה עינו׃

11מבכי נהרות חבש ותעלמה יצא אור׃ פ

12והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה׃

13לא־ידע אנוש ערכה ולא תמצא בארץ החיים׃

14תהום אמר לא בי־היא וים אמר אין עמדי׃

15לא־יתן סגור תחתיה ולא ישקל כסף מחירה׃

16לא־תסלה בכתם אופיר בשהם יקר וספיר׃

17לא־יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי־פז׃

18ראמות וגביש לא יזכר ומשך חכמה מפנינים׃

19לא־יערכנה פטדת־כוש בכתם טהור לא תסלה׃ פ

20והחכמה מאין תבוא ואי זה מקום בינה׃

21ונעלמה מעיני כל־חי ומעוף השמים נסתרה׃

22אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה׃

23אלהים הבין דרכה והוא ידע את־מקומה׃

24כי־הוא לקצות־הארץ יביט תחת כל־השמים יראה׃

25לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה׃

26בעשתו למטר חק ודרך לחזיז קלות׃

27אז ראה ויספרה הכינה וגם־חקרה׃

28ויאמר ׀ לאדם הן יראת אדני היא חכמה וסור מרע בינה׃ ס