1ויען איוב ויאמר׃

2שמעו מוע מלתי ותהי־זאת תנחומתיכם׃

3אוני ואנכי אדבר ואחר דברי תלעיג׃

4האנכי לאדם שיחי ואם־מדוע לא־תקצר רוחי׃

5פנו־אלי והשמו ושימו יד על־פה׃

6ואם־זכרתי ונבהלתי ואחז בשרי פלצות׃

7מדוע רשעים יחיו עתקו גם־גברו חיל׃

8זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם לעיניהם׃

9בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם׃

10שורו עבר ולא יגעל תפלט פרתו ולא תשכל׃

11ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון׃

12ישאו כתף וכנור וישמחו לקול עוגב׃

13[יבלו כ] (יכלו ק) בטוב ימיהם וברגע שאול יחתו׃

14ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו׃

15מה־שדי כי־נעבדנו ומה־נועיל כי נפגע־בו׃

16הן לא בידם טובם עצת רשעים רחקה מני׃

17כמה ׀ נר־רשעים ידעך ויבא עלימו אידם חבלים יחלק באפו׃

18יהיו כתבן לפני־רוח וכמץ גנבתו סופה׃

19אלוה יצפן־לבניו אונו ישלם אליו וידע׃

20יראו [עינו כ] (עיניו ק) כידו ומחמת שדי ישתה׃

21כי מה־חפצו בביתו אחריו ומספר חדשיו חצצו׃

22הלאל ילמד־דעת והוא רמים ישפוט׃

23זה ימות בעצם תמו כלו שלאנן ושליו׃

24עטיניו מלאו חלב ומח עצמותיו ישקה׃

25וזה ימות בנפש מרה ולא־אכל בטובה׃

26יחד על־עפר ישכבו ורמה תכסה עליהם׃

27הן ידעתי מחשבותיכם ומזמות עלי תחמסו׃

28כי תאמרו איה בית־נדיב ואיה אהל ׀ משכנות רשעים׃

29הלא אלתם עוברי דרך ואתתם לא תנכרו׃

30כי ליום איד יחשך רע ליום עברות יובלו׃

31מי־יגיד על־פניו דרכו והוא־עשה מי ישלם־לו׃

32והוא לקברות יובל ועל־גדיש ישקוד׃

33מתקו־לו רגבי נחל ואחריו כל־אדם ימשוך ולפניו אין מספר׃

34ואיך תנחמוני הבל ותשובתיכם נשאר־מעל׃ ס