1משא מדבר־ים כסופות בנגב לחלף ממדבר בא מארץ נוראה׃ 2חזות קשה הגד־לי הבוגד ׀ בוגד והשודד ׀ שודד עלי עילם צורי מדי כל־אנחתה השבתי׃ 3על־כן מלאו מתני חלחלה צירים אחזוני כצירי יולדה נעויתי משמע נבהלתי מראות׃ 4תעה לבבי פלצות בעתתני את נשף חשקי שם לי לחרדה׃ 5ערך השלחן צפה הצפית אכול שתה קומו השרים משחו מגן׃ פ 6כי כה אמר אלי אדני לך העמד המצפה אשר יראה יגיד׃ 7וראה רכב צמד פרשים רכב חמור רכב גמל והקשיב קשב רב־קשב׃ 8ויקרא אריה על־מצפה ׀ אדני אנכי עמד תמיד יומם ועל־משמרתי אנכי נצב כל־הלילות׃ 9והנה־זה בא רכב איש צמד פרשים ויען ויאמר נפלה נפלה בבל וכל־פסילי אלהיה שבר לארץ׃ 10מדשתי ובן־גרני אשר שמעתי מאת יהוה צבאות אלהי ישראל הגדתי לכם׃ ס 11משא דומה אלי קרא משעיר שמר מה־מלילה שמר מה־מליל׃ 12אמר שמר אתה בקר וגם־לילה אם־תבעיון בעיו שבו אתיו׃ ס 13משא בערב ביער בערב תלינו ארחות דדנים׃ 14לקראת צמא התיו מים ישבי ארץ תימא בלחמו קדמו נדד׃ 15כי־מפני חרבות נדדו מפני ׀ חרב נטושה ומפני קשת דרוכה ומפני כבד מלחמה׃ ס 16כי־כה אמר אדני אלי בעוד שנה כשני שכיר וכלה כל־כבוד קדר׃ 17ושאר מספר־קשת גבורי בני־קדר ימעטו כי יהוה אלהי־ישראל דבר׃ ס |
    |