1ואתה בן־אדם קח־לך לבנה ונתתה אותה לפניך וחקות עליה עיר את־ירושלם׃ 2ונתתה עליה מצור ובנית עליה דיק ושפכת עליה סללה ונתתה עליה מחנות ושים־עליה כרים סביב׃ 3ואתה קח־לך מחבת ברזל ונתתה אותה קיר ברזל בינך ובין העיר והכינתה את־פניך אליה והיתה במצור וצרת עליה אות היא לבית ישראל׃ ס

4ואתה שכב על־צדך השמאלי ושמת את־עון בית־ישראל עליו מספר הימים אשר תשכב עליו תשא את־עונם׃ 5ואני נתתי לך את־שני עונם למספר ימים שלש־מאות ותשעים יום ונשאת עון בית־ישראל׃ 6וכלית את־אלה ושכבת על־צדך [הימוני כ] (הימני ק) שנית ונשאת את־עון בית־יהודה ארבעים יום יום לשנה יום לשנה נתתיו לך׃ 7ואל־מצור ירושלם תכין פניך וזרעך חשופה ונבאת עליה׃ 8והנה נתתי עליך עבותים ולא־תהפך מצדך אל־צדך עד־כלותך ימי מצורך׃

9ואתה קח־לך חטין ושערים ופול ועדשים ודחן וכסמים ונתתה אותם בכלי אחד ועשית אותם לך ללחם מספר הימים אשר־אתה ׀ שוכב על־צדך שלש־מאות ותשעים יום תאכלנו׃ 10ומאכלך אשר תאכלנו במשקול עשרים שקל ליום מעת עד־עת תאכלנו׃ 11ומים במשורה תשתה ששית ההין מעת עד־עת תשתה׃ 12ועגת שערים תאכלנה והיא בגללי צאת האדם תעגנה לעיניהם׃ ס 13ויאמר יהוה ככה יאכלו בני־ישראל את־לחמם טמא בגוים אשר אדיחם שם׃ 14ואמר אהה אדני יהוה הנה נפשי לא מטמאה ונבלה וטרפה לא־אכלתי מנעורי ועד־עתה ולא־בא בפי בשר פגול׃ ס 15ויאמר אלי ראה נתתי לך את־ [צפועי כ] (צפיעי ק) הבקר תחת גללי האדם ועשית את־לחמך עליהם׃ ס 16ויאמר אלי בן־אדם הנני שבר מטה־לחם בירושלם ואכלו־לחם במשקל ובדאגה ומים במשורה ובשממון ישתו׃ 17למען יחסרו לחם ומים ונשמו איש ואחיו ונמקו בעונם׃ פ