1כה הראני אדני יהוה והנה יוצר גבי בתחלת עלות הלקש והנה־לקש אחר גזי המלך׃ 2והיה אם־כלה לאכול את־עשב הארץ ואמר אדני יהוה סלח־נא מי יקום יעקב כי קטן הוא׃ 3נחם יהוה על־זאת לא תהיה אמר יהוה׃ 4כה הראני אדני יהוה והנה קרא לרב באש אדני יהוה ותאכל את־תהום רבה ואכלה את־החלק׃ 5ואמר אדני יהוה חדל־נא מי יקום יעקב כי קטן הוא׃ 6נחם יהוה על־זאת גם־היא לא תהיה אמר אדני יהוה׃ ס 7כה הראני והנה אדני נצב על־חומת אנך ובידו אנך׃ 8ויאמר יהוה אלי מה־אתה ראה עמוס ואמר אנך ויאמר אדני הנני שם אנך בקרב עמי ישראל לא־אוסיף עוד עבור לו׃ 9ונשמו במות ישחק ומקדשי ישראל יחרבו וקמתי על־בית ירבעם בחרב׃ פ 10וישלח אמציה כהן בית־אל אל־ירבעם מלך־ישראל לאמר קשר עליך עמוס בקרב בית ישראל לא־תוכל הארץ להכיל את־כל־דבריו׃ 11כי־כה אמר עמוס בחרב ימות ירבעם וישראל גלה יגלה מעל אדמתו׃ ס 12ויאמר אמציה אל־עמוס חזה לך ברח־לך אל־ארץ יהודה ואכל־שם לחם ושם תנבא׃ 13ובית־אל לא־תוסיף עוד להנבא כי מקדש־מלך הוא ובית ממלכה הוא׃ ס 14ויען עמוס ויאמר אל־אמציה לא־נביא אנכי ולא בן־נביא אנכי כי־בוקר אנכי ובולס שקמים׃ 15ויקחני יהוה מאחרי הצאן ויאמר אלי יהוה לך הנבא אל־עמי ישראל׃ 16ועתה שמע דבר־יהוה אתה אמר לא תנבא על־ישראל ולא תטיף על־בית ישחק׃ 17לכן כה־אמר יהוה אשתך בעיר תזנה ובניך ובנתיך בחרב יפלו ואדמתך בחבל תחלק ואתה על־אדמה טמאה תמות וישראל גלה יגלה מעל אדמתו׃ ס |
    |