1ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחרי שנה ויבקש דוד את־פני יהוה ס ויאמר יהוה אל־שאול ואל־בית הדמים על־אשר־המית את־הגבענים׃ 2ויקרא המלך לגבענים ויאמר אליהם והגבענים לא מבני ישראל המה כי אם־מיתר האמרי ובני ישראל נשבעו להם ויבקש שאול להכתם בקנאתו לבני־ישראל ויהודה׃ 3ויאמר דוד אל־הגבענים מה אעשה לכם ובמה אכפר וברכו את־נחלת יהוה׃ 4ויאמרו לו הגבענים אין־ [לי כ] (לנו ק) כסף וזהב עם־שאול ועם־ביתו ואין־לנו איש להמית בישראל ויאמר מה־אתם אמרים אעשה לכם׃ 5ויאמרו אל־המלך האיש אשר כלנו ואשר דמה־לנו נשמדנו מהתיצב בכל־גבל ישראל׃ 6[ינתן־ כ] (יתן־לנו ק) שבעה אנשים מבניו והוקענום ליהוה בגבעת שאול בחיר יהוה ס ויאמר המלך אני אתן׃ 7ויחמל המלך על־מפי־בשת בן־יהונתן בן־שאול על־שבעת יהוה אשר בינתם בין דוד ובין יהונתן בן־שאול׃ 8ויקח המלך אתש־ני בני רצפה בת־איה אשר ילדה לשאול את־ארמני ואת־מפבשת ואת־חמשת בני מיכל בת־שאול אשר ילדה לעדריאל בן־ברזלי המחלתי׃ 9ויתנם ביד הגבענים ויקיעם בהר לפני יהוה ויפלו [שבעתים כ] (שבעתם ק) יחד [והם כ] (והמה ק) המתו בימי קציר בראשנים [תחלת כ] (בתחלת ק) קציר שערים׃ 10ותקח רצפה בת־איה את־השק ותטהו לה אל־הצור מתחלת קציר עד נתך־מים עליהם מן־השמים ולא־נתנה עוף השמים לנוח עליהם יומם ואת־חית השדה לילה׃ 11ויגד לדוד את אשר־עשתה רצפה בת־איה פלגש שאול׃ 12וילך דוד ויקח את־עצמות שאול ואת־עצמות יהונתן בנו מאת בעלי יביש גלעד אשר גנבו אתם מרחב בית־שן אשר [תלום כ] (תלאום ק) [שם כ] [הפלשתים כ] (שמה ק) (פלשתים ק) ביום הכות פלשתים את־שאול בגלבע׃ 13ויעל משם את־עצמות שאול ואת־עצמות יהונתן בנו ויאספו את־עצמות המוקעים׃ 14ויקברו את־עצמות־שאול ויהונתן־בנו בארץ בנימן בצלע בקבר קיש אביו ויעשו כל אשר־צוה המלך ויעתר אלהים לארץ אחרי־כן׃ פ 15ותהי־עוד מלחמה לפלשתים את־ישראל וירד דוד ועבדיו עמו וילחמו את־פלשתים ויעף דוד׃ 16[וישבו כ] (וישבי ק) בנב אשר ׀ בילידי הרפה ומשקל קינו שלש מאות משקל נחשת והוא חגור חדשה ויאמר להכות את־דוד׃ 17ויעזר־לו אבישי בן־צרויה ויך את־הפלשתי וימיתהו אז נשבעו אנשי־דוד לו לאמר לא־תצא עוד אתנו למלחמה ולא תכבה את־נר ישראל׃ פ 18ויהי אחרי־כן ותהי־עוד המלחמה בגוב עם־פלשתים אז הכה סבכי החשתי את־סף אשר בילדי הרפה׃ פ 19ותהי־עוד המלחמה בגוב עם־פלשתים ויך אלחנן בן־יערי ארגים בית הלחמי את גלית הגתי ועץ חניתו כמנור ארגים׃ ס 20ותהי־עוד מלחמה בגת ויהי ׀ איש [מדין כ] (מדון ק) ואצבעת ידיו ואצבעת רגליו שש ושש עשרים וארבע מספר וגם־הוא ילד להרפה׃ 21ויחרף את־ישראל ויכהו יהונתן בן־ [שמעי כ] (שמעה ק) אחי דוד׃ 22את־ארבעת אלה ילדו להרפה בגת ויפלו ביד־דוד וביד עבדיו׃ פ |
    |