1אז אמר שלמה יהוה אמר לשכון בערפל׃

2ואני בניתי בית־זבל לך ומכון לשבתך עולמים׃

3ויסב המלך את־פניו ויברך את כל־קהל ישראל וכל־קהל ישראל עומד׃ 4ויאמר ברוך יהוה אלהי ישראל אשר דבר בפיו את דויד אבי ובידיו מלא לאמר׃ 5מן־היום אשר הוצאתי את־עמי מארץ מצרים לא־בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל לבנות בית להיות שמי שם ולא־בחרתי באיש להיות נגיד על־עמי ישראל׃ 6ואבחר בירושלם להיות שמי שם ואבחר בדויד להיות על־עמי ישראל׃ 7ויהי עם־לבב דויד אבי לבנות בית לשם יהוה אלהי ישראל׃ 8ויאמר יהוה אל־דויד אבי יען אשר היה עם־לבבך לבנות בית לשמי ה‍טיבות כי היה עם־לבבך׃ 9רק אתה לא תבנה הבית כי בנך היוצא מחלציך הוא־יבנה הבית לשמי׃ 10ויקם יהוה את־דברו אשר דבר ואקום תחת דויד אבי ואשב ׀ על־כסא ישראל כאשר דבר יהוה ואבנה הבית לשם יהוה אלהי ישראל׃ 11ואשים שם את־הארון אשר־שם ברית יהוה אשר כרת עם־בני ישראל׃

12ויעמד לפני מזבח יהוה נגד כל־קהל ישראל ויפרש כפיו׃ 13כי־עשה שלמה כיור נחשת ויתנהו בתוך העזרה חמש אמות ארכו וחמש אמות רחבו ואמות שלוש קומתו ויעמד עליו ויברך על־ברכיו נגד כל־קהל ישראל ויפרש כפיו השמימה׃ 14ויאמר יהוה אלהי ישראל אין־כמוך אלהים בשמים ובארץ שמר הברית והחסד לעבדיך ההלכים לפניך בכל־לבם׃ 15אשר שמרת לעבדך דויד אבי את אשר־דברת לו ותדבר בפיך ובידך מלאת כיום הזה׃ 16ועתה יהוה ׀ אלהי ישראל מר לעבדך דויד אבי את אשר דברת לו לאמר לא־יכרת לך איש מלפני יושב על־כסא ישראל רק אם־ישמרו בניך את־דרכם ללכת בתורתי כאשר הלכת לפני׃ 17ועתה יהוה אלהי ישראל יאמן דברך אשר דברת לעבדך לדויד׃

18כי האמנם ישב אלהים את־האדם על־הארץ הנה שמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי־הבית הזה אשר בניתי׃ 19ופנית אל־תפלת עבדך ואל־תחנתו יהוה אלהי לשמע אל־הרנה ואל־התפלה אשר עבדך מתפלל לפניך׃ 20להיות עיניך פתחות אל־הבית הזה יומם ולילה אל־המקום אשר אמרת לשום שמך שם לשמוע אל־התפלה אשר יתפלל עבדך אל־המקום הזה׃ 21ושמעת אל־תחנוני עבדך ועמך ישראל אשר יתפללו אל־המקום הזה ואתה תשמע ממקום שבתך מן־השמים ושמעת וסלחת׃

22אם־יחטא איש לרעהו ונשא־בו אלה להאלתו ובא אלה לפני מזבחך בבית הזה׃ 23ואתה ׀ תשמע מן־השמים ועשית ושפטת את־עבדיך להשיב לרשע לתת דרכו בראשו ולהצדיק צדיק לתת לו כצדקתו׃ ס

24ואם־ינגף עמך ישראל לפני אויב כי יחטאו־לך ושבו והודו את־שמך והתפללו והתחננו לפניך בבית הזה׃ 25ואתה תשמע מן־השמים וסלחת לחטאת עמך ישראל והשיבותם אל־האדמה אשר־נתתה להם ולאבתיהם׃ פ

26בהעצר השמים ולא־יהיה מטר כי יחטאו־לך והתפללו אל־המקום הזה והודו את־שמך מחטאתם ישובון כי תענם׃ 27ואתה ׀ תשמע השמים וסלחת לחטאת עבדיך ועמך ישראל כי תורם אל־הדרך הטובה אשר ילכו־בה ונתתה מטר על־ארצך אשר־נתתה לעמך לנחלה׃ ס

28רעב כי־יהיה בארץ דבר כי־יהיה שדפון וירקון ארבה וחסיל כי יהיה כי יצר־לו אויביו בארץ שעריו כל־נגע וכל־מחלה׃ 29כל־תפלה כל־תחנה אשר יהיה לכל־האדם ולכל עמך ישראל אשר ידעו איש נגעו ומכאבו ופרש כפיו אל־הבית הזה׃ 30ואתה תשמע מן־השמים מכון שבתך וסלחת ונתתה לאיש ככל־דרכיו אשר תדע את־לבבו כי אתה לבדך ידעת את־לבב בני האדם׃ 31למען ייראוך ללכת בדרכיך כל־הימים אשר־הם חיים על־פני האדמה אשר נתתה לאבתינו׃ ס

32וגם אל־הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא ובא ׀ מארץ רחוקה למען שמך הגדול וידך החזקה וזרועך הנטויה ובאו והתפללו אל־הבית הזה׃ 33ואתה תשמע מן־השמים ממכון שבתך ועשית ככל אשר־יקרא אליך הנכרי למען ידעו כל־עמי הארץ את־שמך וליראה אתך כעמך ישראל ולדעת כי־שמך נקרא על־הבית הזה אשר בניתי׃

34כי־יצא עמך למלחמה על־אויביו בדרך אשר תשלחם והתפללו אליך דרך העיר הזאת אשר בחרת בה והבית אשר־בניתי לשמך׃ 35ושמעת מן־השמים את־תפלתם ואת־תחנתם ועשית משפטם׃

36כי יחטאו־לך כי אין אדם אשר לא־יחטא ואנפת בם ונתתם לפני אויב ושבום שוביהם אל־ארץ רחוקה או קרובה׃ 37והשיבו אל־לבבם בארץ אשר נשבו־שם ושבו ׀ והתחננו אליך בארץ שבים לאמר חטאנו העוינו ורשענו׃ 38ושבו אליך בכל־לבם ובכל־נפשם בארץ שבים אשר־שבו אתם והתפללו דרך ארצם אשר נתתה לאבותם והעיר אשר בחרת ולבית אשר־בניתי לשמך׃ 39ושמעת מן־השמים ממכון שבתך את־תפלתם ואת־תחנתיהם ועשית משפטם וסלחת לעמך אשר חטאו־לך׃

40עתה אלהי יהיו־נא עיניך פתחות ואזניך קשבות לתפלת המקום הזה׃ ס

41ועתה קומה יהוה אלהים לנוחך אתה וארון עזך כהניך יהוה אלהים ילבשו תשועה וחסידיך ישמחו בטוב׃

42יהוה אלהים אל־תשב פני משיחיך זכרה לחסדי דויד עבדך׃ פ